הגבלת פריימים לשנייה בפיתוח לאנדרואיד בעזרת פלאש

בשבת שעברה פיתחתי משחק ראשון לAndroid בעזרת Flash שהתבסס על המשחק NinJump שהלהיב אותי בתקופה האחרונה. הפיתוח הזה הביא אותי (שוב) למסקנה שמאד קשה יהיה לפתח משחקים לאנדרואיד בעזרת פלאש.

גיליתי שישנה הגבלה של 24 פריימים לשנייה בכל אפליקצית פלאש באנדרואיד, לא משנה מה מגדירים בקוד. יש על זה די הרבה מאמרים וכתבות ברשת שמנסות להגיע, בעזרת אופטימיזציות נוקשות, למקסימום "נפלא" של 24 פריימים לשנייה.

באיזה שהוא מקום זהו הקש ששבר אותי... במיוחד אחרי הניסיון המעולה שיש לי עם תוכנת Unity3D במסגרת העבודה שלי. פשוט מאד לא נעים לי להודות שאולי באמת עבר זמנה של תוכנת Flash מבחינתי...
כמובן שלא אוכל לזרוק את הידע הזה לפח ובטוח אמשיך לעבוד עם פלאש. אבל זה די מצער שהביצועים של התוכנה השימושית הזו ירודים כל כך.

אנשים לעקוב אחריהם: והפעם, Sixth Sense של MIT

ה"חוש השישי" של אוניברסיטת MIT הוא בלא ספק אחד הפרויקטים הגדולים והחשובים ביותר שבוצעו בעשור האחרון בתחום השימושיות והעשרת עולם המשתמש בעזרת טכנולוגית מציאות מועצמת. זהו אחד הפרויקטים הראשונים שתפסו את תשומת ליבי והביאו אותי לחקור יותר את התחום הזה.

ממליץ לכל אחד להסתכל על האופן שבו המשתמש מבצע את הפעולות עם המכשיר הזה. שימוש לב לפשטות שבה אפשר לצלם תמונות, לחייג ללא טלפון (בתמונה למטה), לברר מידע על מוצרים בסופרמרקט ולהשוות מחירים עם מקומות אחרים, ועוד ועוד.

אחת הסגולות של ה sixthSense הוא משקלו הקל והניידות שלו. האופן שבו הוא משתלב בחיי היומיום של המשתמש בלי להפריע יותר מידי, בהשוואה למוצרי Augmented Reality אחרים הדורשים דרישות קפדניות יחסית.

טיפים בעיצוב ממשק משתמש - לקחים ממשחקי מחשב

כתבה שפורסמה באתר Gamasutra מתארת ממשקי משתמש בארבעה משחקים שונים וסוקרת את היתרונות והחסרונות בכל אחד מהם. מה עובד לטובת המשחק ומה לא.

מוצגים שם מספר אופנים להצגת מידע משחקי לשחקן, כמו למשל: בריאות הדמות שלו, כמה תחמושת יש לו, לאן הוא צריך להגיע, מי היריבים שלו וכו'.

המסקנה שלי מהכתבה היא כמובן שהכל תלוי במשתמש ובצרכיו. ממשק המשתמש צריך לכלול את המינימום הנדרש על מנת לבצע את משימתו המשחקית. ורק את המינימום הזה. אבל הכרחי לוודא שהשחקן מבין בקלות את הכלים העומדים לרשותו בממשק ושהוא יכול לתפעל אותם בקלות.

כתיבת משחקים לiPhone בעזרת Unity3D

חבר מהעבודה שלח לי קישור היום למאמר המאד מעמיק הזה.
הקריאה מומלצת רק לאלה מכם הבטוחים כי הם מעוניינים לפתח משחק לiPhone עם המנוע של Unity. לשאר האנשים הקריאה מיותרת משום שהיא נכנסת לפרטי הפרטים. 

חבילת קלפים וקסם בשילוב augmented reality

חבר בעבודה שלח לי את הסרטון החביב הזה של שימוש במציאות מועצמת יחד עם קסם של חבילת קלפים.
זה משהו שבהחלט יוצר עניין נוסף בקסם הקלפים.

NinJump, משחק ממכר בקליק אחד

למי שאינו מכיר, יש קהילה שלמה שסובבת סביב הרעיון של יצירת משחקים שמופעלים על-ידי קליק אחד בלבד. המשחקים הללו נועדו להיות פשוטים גם כמטרה להוות נגישים יותר לבעלי מוגבלויות.

בסופ"ש האחרון בת משפחה צעירה הכירה לי את המשחק NinJump. משחק קטן וממכר, שמופעל בקליק אחד, שהצליח לתפוס את תשומת ליבי בים המשחקים וניסיתי להבין למה.


להלן הסיבות:
1. עקרון הפשטות מוביל את המשחק הזה בהרבה מובנים:

א. מסך אחד. אין חלוקה לשלבים או לרמות או לשלבי tutorial וכו' וכו'. אין אפילו מסך ניקוד כללי...

ב. קליק אחד. בזכות ההתנייה בקליק אחד בלבד (מה שגורם לדמות לקפץ מבניין אחד לשני) השחקן מבין בקלות איך עובד המשחק.

ג. תיכנות פשוט. גם מבחינה טכנית ומבנה המשחק יש כאן פשטות מדהימה במכשולים, בסביבה ובעולם, בגרפיקה וכו'. זה משחק שכל מתכנת מתחיל יכול לשחזר יחסית בקלות.

2. gameplay מאוזן בצורה מעולה.

א. השחקן נדרש לטפס כמה שיותר במעלה הבניינים בלי להתקל במכשולים בדרך.

ב. לפי הגובה / זמן השרידות של השחקן נקבע גם הניקוד.

ג. יש לו רק פגיעה אחת והוא נדרש לעבודה מושלמת ומתוזמנת להפליא. לכאורה קשה, אבל אחד הגורמים המשמעותיים המביאים להתמכרות...

ד. המשחק מרגיש מהיר אבל למעשה אינו כזה. לשחקן יש בדיוק הזמן המספיק כדי לקלוט ולהגיב לאירועים.

ה. rewards: שחקן לא חייב להרוס את המכשולים שהוא נתקל בהם בדרך. הוא יכול להתחמק. אך שחקן מתקדם מבין שללא הריסת המכשולים שלו בצורה מתוכננת הוא לא יגיע רחוק. כאשר שחקן מצליח להרוס 3 פעמים ברציפות את אותו המכשול, הוא נהיה חסין לפרק זמן מסוים, מה שנותן לשחקן מעט חופש לנוח (וקצת אפקטים נחמדים).

ו. רמות קושי: ככל שהזמן מתארך (לפי גובה הניקוד) המשחק מוסיף מכשולים חדשים ומקשה את רמת המכשולים הקיימים והמרחק ביניהם.

שבוע טוב לכולם